הנדסה, צילום ואמנות. לזכרו של אברהם בן יחזקאל, חמי החכם והאהוב, שהשבוע מלאה שנה למותו.
אברהם בן יחזקאל, נולד בירושלים ואהב אותה מאוד. הכרתי אותו בשנותיו האחרונות והוא נכנס לליבי מיד. בחייו פגשתי מהנדס , אדם שקט וצנוע שאהב חישובים מתמטיים ולוגיקה. רוב השיחות עמו התנהלו סביב פתרונות הנדסיים, לימודים, ומתמטיקה, כך גם התנהלו חייו.
בילדותו בירושלים, פנה למסגר כדי לייצר אבנים שוות בגודלן, בכדי לשחק "חמש אבנים" בצורה חדשנית, ולא עם אבני חצץ. הוא למד הנדסה בטכניון, עבד בחברות בינלאומיות מובילות בארץ ובעולם, שותף בפיתוח מטוסים מתקדמים, היה סב נפלא ורגיש, איש שיחה, נעים הליכות, אך תמיד תמיד נשאר מהנדס.
ופתאום לאחר מותו, פגשתי אברהם נוסף.
בימיו האחרונים ביקש משרון בתו (גיסתי) "לעשות משהו" עם ארגזי הסליידים (שקופיות) שצילם במהלך חייו, ולא נעשה בהם שימוש עד כה. היום, במלאות שנה לפטירתו, צפינו בסרט מרהיב המורכב מתמונות מדהימות ביופיין, מלאות בכשרון וברגש, שהפכו בעזרת שרון לאוסף אומנותי מרשים מנקודות חייו בארץ ובעולם. מרגש ומפתיע. קולקציית התמונות שנראית כמו פרסומות ממגזינים, צולמה בשנות ה-60 וה- 70 בסקנדינביה ובארצות הברית בעיקר, ונראית מתאימה ורלבנטית גם היום. אני צופה שוב ושוב בתמונות ובסרטון ומנסה להבין איך איש הנדסי כל כך, שלא ידענו דבר בחייו על כשרונו הנסתר, השאיר לנו מתנה נפלאה ומיוחדת הנוגעת בכולנו.
יהי זכרו ברוך
יהי זכרו ברוך