נועם עומר / מבנה האדם, אוצרת: שרי גולן, בית האמנים בתל אביב.

פתיחה: יום חמישי  5.1.2017  בשעה 19:30 בבית האמנים, תל אביב


אוצרת: שרי גולן

"אדריכלות: פסל שאפשר לגור בו" (נועם עומר)

גוף זה של עבודותיו של נועם עומר נוצר במהלך מספר שנים, במקביל לגופי עבודה נוספים. במקביל לעבודות צבעוניות המזוהות עם סגנונו, ניתן להבחין בגוף יצירה שונה של עבודות שכולו מונוכרומטי, עשוי בעיקר בטכניקה של רישום בפחם, גרפיט ובדיו על נייר או בד. גוף זה מתאר ברובו פנים או חוץ של מבנה מול דמות אנושית, כטקסטורה של בניין ומרקם של העור המשוחחים זה עם זה.


דמות האדם, לרוב דמות של גבר, מתכתבת עם מבנים מתקופות היסטוריות שונות. הדמויות הן מעין רוחות רפאים בתוך או ליד החללים. במילים של עומר: "הדמות ככל הנראה מתה (רוח רפאים). החלל מת, כי בטון הוא דבר מת". הטקסטורה של הדמות ושל המבנה נבנית במעין טכניקה פיסולית של "הוספה וגריעה". זהו ציור שמדבר שפה פיסולית.


לפעמים מופיעה דמות מפלצתית שמשדרת מיניות גרוטסקית ומפחידה, לרוב עם איבר מין נשי. המוטיב הנקבי מופיע בניגוד מוחלט למבנה ובניגוד לדמות הגברית אשר נטמעת בתוכה. בדמויות אלה ניתן לראות השפעות סותרות של וילם דה דקונינג וניקי דה סנט פאל, על אותה דמות עצמה. 

מבחינת נועם, אדריכלות היא אם האמנויות. לדעתו לא ניתן להבין אמנות פלסטית מבלי להתייחס לארכיטקטורה. באופן אוטודידקטי הוא החל ללמד את עצמו את ההיסטוריה של האדריכלות ולצייר אותה, החל בפירמידות במצרים, כנסיות בתקופת הרנסנס באיטליה, אנטוני גאודי בספרד ופרנק לויד רייט בארצות הברית. המבנים שהוא רושם לקוחים ממבנים קיימים אשר הוא מתבונן עליהם בצילומים ועד מבנים מומצאים המכילים היברידים המשלבים סגנונות שונים.


בדו-שיח בין הדמות והמבנה, התפקידים משתנים: לעתים הדמות נעלמת בתוך המבנה, לעתים היא עומדת מולו פנים אל פנים, לעתים היא קישוט בתוכו. בעבודות אלה אין שימוש בפרספקטיבה במובן המסורתי, אלא השטחה שיוצרת דיס-אוריינטציה. הפרופורציות מתבטלות ואין לדעת האם הנוף המתואר לפנינו הוא תל נמלים או הר אוורסט. אנו רואים פני שטח בנופים עירוניים לאורך ההיסטוריה שיוצרים מרקם ללא התחלה וללא סוף.

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.