עזבנו את טוקיו לכמה ימים של שקט בקיוטו (נחזור אליה בהמשך). נסענו בשינקנסן, הרכבת המהירה המגיעה ל 300 קמ"ש לקיוטו. שעתיים נסיעה ואנחנו בעולם אחר. השפה אותה שפה, אך כל השאר שונה מאוד, האנשים שונים, הלבוש, החנויות, המלונות, המסעדות, הכל דומה אבל אחר. כאן הכל רגוע ושליו יותר. למרות שהעיר עמוסה וחיים בה מיליון וחצי תושבים, ההרגשה כאן היא חצי עירונית וחצי כפרית. העיר מלאה במקדשים וגיישות, ויש תחושה קלה של קדושה.

בשעות אחר הצהריים המוקדמות, הגענו לרובע גיון, רובע הגיישות המפורסם, בו מתערבבים גיון המסורתית וגיון חדשה. המון מסעדות, בתי תה מסורתיים, בניינים יפים ועתיקים ובעיקר המון המון גיישות. רובן צעירות וצבעוניות, אך פגשנו גם מבוגרות יותר לובשות קימונו מסורתי יותר. לצד גיון המסורתית נמצא גם החלק המודרני יותר של העיר.

גם שני מקדשים מרהיבים וקצת פריחה של דובדבן הספקנו לראות היום, וכנראה שזוהי רק ההתחלה.

על עוד חוויות מיפן ניתן לקרוא כאן