ביום מעונן וגשום הגענו לרובע רפונגי, הנחשב לאחד ממרכזי חיי הלילה בטוקיו, ולמקום מפגש פופולארי בקרב תושבים זרים. ביציאה מתחנת המטרו מצאנו מקבץ של מבני תרבות ואמנות, מוקפים בשדרת עצי דובדבן בשיא פריחתם.
המוזיאון הלאומי לאמנות ׁ(The National Art Center) נמצא בסמוך למתחמי עיצוב ואמנות נוספים. למוזיאון אין אוסף קבוע ולמעשה הוא מתפקד כגלריה בה מוצגות תערוכות חיצוניות מתחלפות. למזלי ולשמחתי הרבה, הגעתי לעיר בדיוק בזמן שתערוכה של האמנית היפנית האהובה עלי, יאיוי קוסומה, הוצגה במוזיאון.
יאיוי קוסמה כמעט בת 90, היא האמנית היפנית החיה החשובה ביותר והיא נחשבת לאחת מגדולי אמני הפופ ארט היפניים. עבודותיה מתפרשות על תחומי אמנות שונים כמו ציור, פיסול, מייצגים וקולאג'ים. עבודותיה השפיעו על יצירותיהם של אמנים אמריקאיים ידועים כמו אנדי וורהול. רוב עבודותיה מציגות את העניין שלה בצבעים פסיכדליים, חזרתיות ודפוסים. יצירותיה הוצגו במוזיאונים רבים ברחבי העולם.
יאיוי קוסמה החלה ליצור אמנות בגיל צעיר. בשנת 1957 עברה ליצור בניו יורק ולאחר כ 15 שנים חזרה ליפן. בשנת 1977 אשפזה את עצמה מרצון בבית חולים פסיכיאטרי בטוקיו, משם היא ממשיכה להפיק את יצירותיה.
הסמל המסחרי של קוסמה הוא הנקודות, אותן היא מקפדה לשלב כמעט בכל יצירה. בתערוכה הוצגו יצירותיה מתקופות שונות, בהם ציורים, פסלי פרחים מרהיבים בצבעוניותם, מייצגים, טקסטילים ורהיטים בעיצובה. ביציאה מהתערוכה הוקם חדר מגורים לבן לגמרי, הקירות, הרהיטים, הוילנות והחפצים, כולם לבנים כשלג. כל אורחי התערוכה קיבלו ערכת מדבקות בצבעוניות זהה, נכנסו לחדר, ובחרו היכן למקם אותה. בסיום תקופת התערוכה הופך החדר הלבן, צבעוני ומנוקד לגמרי, בדיוק כמוה.
פרוייקט החדר הלבן צולם ותקציר שלו נמצא כאן
למי בינינו שטייל ביפן (בטיול מאורגן) וקלט טיפה בים וקצת מכל מכל פריט כזה או אחר, או לסירוגין נהנה בגדול מפריחת הסאקורה מהמקדשים ועוד כל מיני פנטזיות… אך באמת לא הגיע בכוחות עצמו למקומות שהגעת כמטיילת עצמאית – רוצה לומר לך תענוג צרוף ומרגש לקרוא את הכתבות השונות שהעלית על פי חוויותיך האישיות ואיתן התמונות שצילמת (מדהימות אחת אחת). כל הכבוד מפרגנת על הסגנון והעריכה.
ממש תודה חיה! ברוכה הבאה